תסמיני מחלת העורקים ההקפיים מופיעים כאשר קיימת בעיה באספקת הדם והחמצן לרגלים ולכפות הרגלים.
התסמין השכיח ביותר של המחלה הינו כאב או אי-נוחות בשרירי השוקיים, הירכיים או האחוריים בזמן הליכה או התעמלות. התופעה קרואה "צליעה לסירוגין". (Intermittent claudication)
המונח claudication נגזר מהמילה הלטינית "לצלוע", "לסירוגין" פירושו שהכאב שוכך ומתחיל שוב. התחושה מזכירה כאב של התכווצות, כאב רגיל, עייפות או תחושת כובד. הכאב מחמיר לאחר הליכה במעלה הר או עליה במדרגות או הליכה בקצב מהיר.
אפשר להרפות את הכאב על ידי הפסקת הפעילות למספר דקות. המקום הנפוץ ביותר בו מורגש הכאב הוא בשוקיים, אולם, המקום בו אתה תחוש כאב תלוי במיקום המדויק בו יש היצרות של העורקים בגופך.
הכאב נגרם מפגיעה באספקת דם וחמצן לשרירי הרגל. האטה או הפסקת הפעילות בה עסקת- גורמים להורדת (הפחתת) רמת החמצן הנדרשת לשרירי הרגל, ולהקלה בתחושת הכאב, ואתה יכול להמשיך בהליכה.
פעמים רבות אנשים בריאים החווים תסמינים האלו, מתייחסים אליהם רק כסימן להזדקנות. אולם, אין להתעלם מהם, ומומלץ להיבדק אצל רופא המשפחה.
התסמינים משתנים מאדם לאדם. אנשים רבים החולים במחלת העורקים ההקפיים, אינם סובלים כלל מתסמינים, ואינם מודעים כי חלו במחלה. לכן, אם אתה מודע לגורמי סיכון למחלת העורקים ההקפיים, עליך להוועץ ברופא.
אם אתה מעל גיל 40, עליך לעבור בדיקה כללית כדי שהרופא שלך יוכל להעריך אם קיימת סכנה שתחלה בעתיד.
האם תחול הרעה במחלת העורקים ההקפיים שלי?
לרוע המזל, אין עדין מרפא למחלת העורקים ההקפיים. עם זאת, יש דברים רבים שביכולתך לעשות כדי להקל את כאב התסמינים, ולמנוע הידרדרות המחלה. לקיחת התרופות וניהול אורח חיים בריא הינם חיוניים.
קצב היצרות העורקים משתנה מאדם לאדם ותלוי באורח החיים שלך. חלק מהחולים מבחינים כי מצבם נשאר יציב, ואין החמרה בתסמינים. אחרים, לעומתם, מגלים כי מצבם מחמיר במשך הזמן.
אם תמשיך לעשן, אם לחץ הדם שלך ישאר גבוה, או אם יש לך סוכרת ורמת הסוכר בדם אינה מיוצבת, יש סיכוי שמצבך יחמיר.
אם מצבך יורע, הכאב יחמיר כשתנסה ללכת. יתכן ויתחיל לאחר שתלך מרחק קצר מזה שהיית מסוגל לצעוד בפעם הקודמת.
סימנים נוספים המעידים על הרעת המחלה:
* כאב בזמן מנוחה או כאב תמידי (ראה בעמוד הבא)
* הבדלים בצבע ובטמפרטורה בין שתי הרגליים (אין אחידות במראה הרגליים)
* פצעים או כיבים על הרגליים וכפות הרגליים שאינם נרפאים, או נרפאים באיטיות רבה.
אם חלה הרעה בתסמינים שלך, או שאתה חווה תסמינים חדשים, פנה מיד לרופא המטפל. במקרה כזה תופנה למומחה לכלי דם (רופא המתמחה בטיפול באיברים המזרימים דם בגוף), או לאחות בעלת מומחוית בתחום כלי הדם.
מומחים אלו ישקלו אם אתה מועמד מתאים לטיפול הנקרא: אנגיופלסטיה או לניתוח.
כאב בזמן מנוחה
למרבה הצער, החמרה במחלת העורקים ההקפיים שלך, עלולה לגרום לכאב בזמן מנוחה (כאב המופיע כאשר אתה נח). הכאב יהפוך לתמידי ורצוף, וימנע ממך להירדם או יעיר אותך משינה. יש חולים הטוענים כי תחושת הכאב החזקה ביותר הינה בבהונות. לכן, אחת הדרכים כדי להפיג את הכאב היא ל"תלות" את הרגליים מעבר לקצות המיטה, או ללכת מסביב לחדר. פעולות אלו תעזורנה לחדש זרימת הדם לרגליים.
כאב בזמן מנוחה הוא סימן להחמרת המחלה. לכן, אם אתה מתחיל לחוות כאב בזמן מנוחה, חשוב לספר זאת לרופא המטפל.
נמק
מספר קטן של חולים עלול לפתח נמק. נמק הוא מצב בו נגרם נזק בלתי-הפיך (מוות) לרקמה חיה כתוצאה מאי- אספקת דם. העור באזור הנמק עלול להשחיר ומוגלה או נוזלים ידלפו החוצה. נמק הינו תופעה רצינית כי קיים סיכון שהזיהום יתפשט לשאר חלקי הגוף. אם פיתחת נמק, תופנה מיד למנתח כלי דם, כדי לבדוק את סיבות הנמק ולטפל בו הן בניתוח או בהליך אנגיופלסטי.
גם את הרקמה המתה יהיה צורך להסיר. אם חלק גוף שלם, כמו בוהן, נגוע בנמק, יתכן והוא יוסר בקטיעה.
חולים רבים חוששים מאבדן רגל, אך קטיעות הינן נדירות בקרב חולים הסובלים מתופעת "צליעה לסירוגין" (כאב ברגל או בישבן בזמן פעילות). בכל שנה, רק אחד ממאה חולים הסובלים מתופעת "צליעה לסירוגין", נזקק לקטיעה של הרגל או חלק ממנה*. למעשה, לחולים במחלת העורקים ההקפיים סיכון רב יותר ללקות בהתקף לב או שבץ מאשר קטיעה.