אם אתה מרגיש כי חלה הרעה בתסמינים המשפיעה לרעה על איכות החיים שלך, הרופא המטפל ידון עימך באפשרות של ביצוע הליך אנגיופלסטיה או ניתוח מעקפים כדי לטפל בהיצרות או חסימת העורק. הניתוח יעזור לחידוש זרימת הדם לאיזור הנגוע, וישפר את התסמינים שלך. הליכים אלו מבוצעים רק במקרים בהם החולים סובלים מתסמינים חמורים במיוחד.
הרופא המטפל או האחות ידונו עימך בתועלת הצפויה ובסיכונים האפשריים של תהליכים אלו לפני הניתוח. הסיכונים שונים מאדם לאדם ותלויים בבריאותך הכללית ומצבך. הם לא ימליצו על הניתוח אלא אם השיפור הצפוי לבריאותך עולה על הסיכונים הכרוכים בביצועו.
אנגיופלסטיה
אנגיופלסטיה הוא הליך המרחיב עורקים צרים או חסומים. מטרתו לשפר את זרימת הדם בעורקים, כדי להקל על התסמינים שלך. הההחלטה באם תהליך אנגיופלסטיה הינו הטיפול המתאים עבורך, תלויה באיזה חלק ברגל הינו צר או חסום, ואם הרופא המטפל חושב שההצרות מתאימה לטיפול באנגיופלסטיה.
תחילת ההליך דומה לתהליך האנגיוגרמה. צנתר מוכנס בעדינות לאזור המפשעה, בדומה לתהליך האנגיוגרמה. בקצה הצנתר יש בלון קטן (ראה תרשים בעמוד הבא). כשהצנתר במקומו, מנפחים בעדינות את הבלון כדי שימחץ את הרקמה השומנית שגורמת להצרות. כתוצאה מכך העורק מתרחב והדם יכול לזרום בו בחופשיות. לאחר מכן מוציאים את האויר מהבלון ומסירים אותו מהעורק.
לעיתים, משתמשים בצינור קטן עשוי מרשת תיל, הנקרא "סטנט" או "תומכן", כדי להחזיק את העורק פתוח. התומכן נשאר במקום בחלק שבו הורחב העורק. השימוש בתומכןתלוי באיזה עורק קיימת הצרות, איזה חלק מהעורק ועד כמה חמורה ההצרות. כשהתומכן קבוע במקומו, הוא יכוסה לבסוף בציפוי הטרשתי מדפנות העורק.
תרשים של אנגיופלסטיה עם תומכן (4 שלבים/תרשימים)
תרשים 1:
טרשת (מצבורים שומניים) על דפנות העורק מגבילה את זרימת הדם.
חוט התיל המוביל של הצנתר חודר מעבר לחלק הצר של העורק
תרשים 2:
תומכן (סטנט)
הבלון והתומכן מקובעים בחלק הצר
תרשים 3:
הבלון מתנפח בעדינות והתומכן מתרחב ושוטח (פוחס) את הטרשת שעל דפנות העורק.
תרשים 4:
לאחר שהבלון מתכווץ שוב הוא מוצא מהעורק, והתומכן נשאר "לשמור" כי העורק ישאר פתוח.
כשההליך מסתיים, הצנתר מורחק. מה שמתרחש לאחר מכן דומה למה שקורה לאחר ביצוע אנגיוגרמה. כמה מהמטופלים ידרשו להישאר בבית החולים למשך הלילה, עבור אחרים ההליך יהיה ניתוח יום. יתכן ותחוש עיפות מספר ימים לאחר ביצוע ההליך, אך חשוב להתחיל ללכת מיד עם החזרה הביתה. התחל בהליכות קצרות, ובהדרגה הגדל את מרחק ההליכה.
בביצוע הליך האנגיופלסטיה כרוכים סיכונים. בממוצע בשלושה מתוך כל מאה חולים בהם בוצעה אנגיופלסטיה כדי לפתוח עורק מוצר ברגל התפתחו סיבוכים: דימומים, צורך בניתוח נוסף או קטיעה. הרופא המטפל והאחות ידונו עימך בסיכונים אלו.
ניתוח מעקפים
אם קיימת החרפה של זרימת הדם לרגלך, ואף טיפול אחר אינו יכול לשפר את התסמינים שלך, מנתח כלי דם ידון עימך באפשרות של ביצוע ניתוח כדי לעקוף את החסימה. הניתוח ישפר את אספקת הדם לרגליך. ניתוח מעקפים מבוצע אך ורק כאשר הליך האנגיופלסטיה נכשל או אינו אפשרי.
ניתוח מעקפים הינו ניתוח מורכב, המבוצע בתנאי הרדמה מקומית או כללית. החולה נדרש לשהות בבית החולים כשבוע עד עשרה ימים ולעיתים אף יותר.
במשך הניתוח, עוקפים או "הולכים מסביב" (מכאן שם הניתוח) את חלק העורק שהוצר באמצעות שתל. השתל בו משתמשים יכול להיות מלאכותי כשפורפרת חלולה, או וריד שנלקח מרגלך או זרועך. השתל מוצמד לעורק מעל החסימה ומסתיים בנקודה בעורק מעבר לחסימה. כך נוצר מעבר חדש המאפשר לדם לזרום בו, האמור לשפר את אספקת הדם לרגלך ולכפות הרגליים. בהתאם לסוג ניתוח המעקפים שתעבור, יהיו לך שני פצעים – אחד במפשעה והאחר ברגל. לאחר הניתוח יתכן ותחוש אי-נוחות ו"צביטות" של כאב באזורי הפצעים. תקבל תרופות נגד הכאב. הפצעים ירפאו והסימנים יעלמו לאחר מספר חודשים.
כשתשוב הביתה, תחוש עייפות ותיזדקק למנוחה רבה. אולם, חשוב לשוב לפעילויות הרגילות בהדרגה, וטיפין טיפין תחוש חזק יותר. יתכן וייעצו לך להימנע, במשך מספר שבועות, ממטלות בבית הכרוכות בהרמת חפצים כבדים. הליכות קצרות בתדירות קבועה ממומלצות לאחר הניתוח, כשמרחקי ההליכה גדלים בהדרגה. יתכן ויעברו מספר חודשים עד להחלמה המלאה.
עבור מרבית החולים הניתוח עוזר בשחרור מכל התסמינים או ממרביתם.
אולם, הניתוח אינו מצליח בכל המקרים, יש רק שיפור קטן בתסמינים או שהתסמינים שבים מספר חדשים לאחר ביצוע הניתוח. הסיכויים להצלחת הניתוח משתנים ממטופל למטופל. המנתח ידון בכך עימך לפני הניתוח.
—————————————————————
לאחר הליך האנגיופלסטיה וניתוח המעקפים
טיפולים כאנגיופלסטיה או ניתוח מעקפים עוזרים לשפר את אספקת הדם שלך, אך אינם מהווים תרופה למחלת העורקים ההקפיים. לכן, יתכן וגם לאחר ביצוע הליך האנגיופלסטיה או הניתוח, תחול היצרות של העורקים בעתיד. כדי למנוע זאת חשוב לקיים אורח חיים בריא.
חשוב במיוחד להפסיק לעשן אם עברת הליך אנגיופלסטיה או ניתוח מעקפים. זאת מכיון שהעישון מגדיל את הסיכוי שהעורקים יוצרו או יחסמו שוב.
אנגיופלסטיה או ניתוח מעקפים?
ככלל, למטופלים שעברו ניתוח מעקפים, יש סיכוי רב יותר לא לסבול יותר מתסמיני המחלה מאלו שעברו אנגיופלסטיה. אולם, יתרונה של האנגיופלסטיה בכך שזהו אינו ניתוח מורכב, זמן ההחלמה מהיר יותר, הסיבוכים מאלו הצפויים בניתוח מעקפים, פחותים, וניתן לבצעה שוב באם יש צורך.
הרופא המטפל ידון עימך בקשר לאיזה הליך עדיף עבורך, תלוי במצבך הבריאותי ובגילך.
כריתת פנים העורק התרדמני (עורק הצואר)
אם אתה סובל מהחמרה של ממחלת העורקים ההקפיים בעורקים התרדמניים (העורקים בצואר) ומתסמינים הקשורים לעורק מוצר, יתכן ויציעו לך ניתוח הקרוי "כריתת פנים העורק התרדמני" (עורק הצואר). התהליך עשוי לעזור בהפחתת הסיכוי לשבץ.
בניתוח כריתת פנים העורק התרדמני, המנתח מסיר את העששת שגרמה לחסימה בעורק התרדמני. ניתן לבצע זאת בהרדמה מקומית או כללית.
המנתח מבצע חתך בצד הצואר ואז פותח במלקחיים את העורק. אם אתה ער, תתבקש ללחוץ צעצוע המשמיע רעש בזמנים מסויימים במשך התהליך, ולספור בחזרה מ-100. אם במהלך הניתוח אתה הופך לנסער, מתקשה בחשבון פשוט או מאבד את ההכרה, צינורית תוכנס לעורק כדי להשיב את אספקת הדם למוח. העששת מוסרת בזהירות והעורק נסגר באמצעות פיסת אריג הנקראת טלאי.
יש סיכוי שתחוש עיף כשתשוב הביתה לאחר הניתוח. יידרשו מספר ימים כדי להתאושש. הרבה במנוחה, אך נסה לעשות קצת פעילות בכל יום והגבר אותן בהדרגה. במהרה תוכל לשוב לפעילויות הרגילות שלך.
יש מספר סיכונים הכרוכים בתהליך זה, כפי שתראה בעמוד הבא.
החדרת תומכן לעורק התרדמני
תהליך נוסף שיתכן ויוצע לך אם אתה סובל מהחמרה של ממחלת העורקים ההקפיים בעורקים התרדמניים הוא החדרת תומכן לעורק התרדמני.
בהליך זה מבוצע חתך במפשעה בדרך כלל, וצנתר קטן מועבר דרך בית החזה עד לעורק הצואר. ההליך מבוצע בהרדמה מקומית באזור המפשעהכאשר הצנתר מגיע לחסימה, צינורית קטנה העשויה מחוט תיל הקרויה "תומכן" ((stent מוחדרת לעורק. התומכן עוזר בשמירת העורק המוצר פתוח, מחזיק את החומר הגורם לחסימה ומונע ממנו מלהישבר ולגרום ולשבץ, ומאפשר זרימה חופשית של הדם.
הליך זה הינו חלופה טובה לכריתת פנים העורק התרדמני עבור חלק מהחולים, אולם ברגע זה העדויות הן כי עבור מרבית המטופלים, הליך כריתת פנים העורק הינו בטוח יותר.
כריתת פנים העורק התרדמני והחדרת תומכן לעורק התרדמני. באיזה הליך לבחור?
ההליך שיוצע לך תלוי בסיבת החסימה בעורק התרדמני, אם נותחת בעורק בעבר, והניסיון הכירורגי של הרופאים המבצעים את ההליך.
קיים סיכון בביצוע כל אחד מההליכים: כריתת פנים העורק או החדרת תומכן לעורק התרדמני.
למרבה המזל פחות מחמישה מטופלים מתוך מאה מטופלים שטופלו בשני תהליכים אלו, סבלו משבץ במהלך ההליך. ומתוך מאה מטופלים פחות ממטופל אחד(?) נפטר במהלך ההליך.
הרופא המטפל ידון עימך מהי מידת הסיכון במקרה שלך. אם רמת הסיכון גבוהה מדי, הרופא ימנע מלהמליץ על הניתוח.
קטיעה
חולים רבים הסובלים ממחלת העורקים ההקפיים דואגים שמא חלק מרגלם יקטע, אך למעשה, מעט מאד אנשים נזקקים לקטיעה. בכל שנה רק אחד מתוך מאה חולים הסובלים מ"צליעה לסירוגין" (כאב ברגל או בישבן בזמן התעמלות) נזקק לקטיעה.
אם חלה החמרה במחלת העורקים ההקפיים שלך – לדוגמא, אם פיתחת כאב בזמן מנוחה או נמק –הסיכון לקטיעה גובר.
קטיעה הכרחית רק אם זרימת הדם לרגליך כה גרועה, שללא טיפול מצבך הבריאותי ידרדר מאד.
קטיעה היא המפלט הטיפולי האחרון ותעשה רק אם טיפולים אחרים לא שיפרו את זרימת הדם.
לאחר הקטיעה, תיפגש עם פיזיותרפיסט שיעזור לך להתחזק ולשפר את הניידות שלך. תיפגש גם עם מרפא בעיסוק שייעץ לך כיצד להתמודד עם הפעילויות היומיומיות שלך.
הסיכון שבכריתת רגל נמוך, אך הסיכויים גוברים אם אתה מעשן.
Abdominal aortic aneurysm
** התוכן נבדק ואושר ע"י דר' מיכאל יונש, קרדיולוג בכיר, מנהל שרות מחלות לב מבניות, מומחה בצנתורי לב בבית החולים קפלן, כמו כן דר' יונש הינו מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בתחומי הקרדיולוגיה הפולשנית וצנתור עורקי הלב.**