הקשר בין מחלות לב וכלי דם לצפייה ממושכת בטלוויזיה

קיימות היום עדויות חד משמעיות הקושרות בין הגברת פעילות גופנית והקטנת תמותה ותחלואת לב וכלי דם. בשנים האחרונות מתפרסמות עבודות הבודקות גם "את הצד השני של המטבע" כלומר, לא רק עד כמה מועילה הפעילות הגופנית, אלה גם עד כמה מזיקה עצם ה"רביצה הממושכת" בשעות הפנאי. רוב פעילות הישיבה בזמננו הפנוי כרוכה בצפייה בטלוויזיה וישיבה מול המחשב ("שעות מסך"). אכן, סקרים מראים כי פרט לשינה, צפייה בטלוויזיה היא המרכיב המשמעותי ביותר בשעות הפנאי בחברה המערבית.

בחודש האחרון התפרסמו 2 עבודות משמעותיות בעיתונים קרדיולוגים מובילים החוקרות את הקשר בין ישיבה ממושכת מול הטלוויזיה בשעות הפנאי והסיכון לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.

דר' סטאמטאקיס ועמיתיו מצאו לאחרונה בסקר נרחב של 4512 גברים ונשים סקוטיים מעל גיל 35 כי קיים קשר משמעותי בין "שעות מסך" ובין הסיכון לתחלואת לב וכלי דם ותמותה במעקב של מעל 4 שנים. במקביל, פרסמו ד"ר דאנסטן ועמיתיו סקר דומה שבו עקבו במשך מעל 6 שנים אחר 8800 נבדקים אוסטרליים מעל גיל 25, ומצאו קשר דומה בין צפייה ממושכת בטלוויזה לבין תמותה ממחלות לב וכלי דם.

במחקר הסקוטי שבחן את הקשר בין הבילוי מול המרקע ואירועי לב, נמצא כי שהייה ממושכת מול המסך, בעיקר מסך הטלוויזיה, מכפילה את הסיכון לאירועים לב וכלי דם. תוצאות המחקר מצביעות גם על עלייה של 50% בסיכון לתמותה אצל בטטות הכורסא, שצופים בטלוויזיה יותר מ- 4 שעות ביום, בהשוואה לאלו שמצויים מול המסך פחות משעתיים ביום. במחקר עקבו דר' סטאמטאקיס ועמיתיו אחרי 4512 הנחקרים במשך 4 שנים ובחנו את גורמי התמותה וכן היארעות של אירוע לב וכלי דם. הנחקרים נשאלו כמה שעות מזמנם הפנוי הם מקדישים לצפייה בטלוויזיה, וחולקו על פי תשובותיהם ל- 3 קבוצות : אלו שצופים פחות משעתיים ביום. בין שעתיים לארבע שעות ביום, ו-4 ויותר שעות צפייה בטלוויזיה ביום. לציין כי לא נספרו שעות צפייה שבהן הטלוויזיה הייתה פתוחה "ברקע", תוך ביצוע פעולות אחרות.

במחקר נצפו 215 אירועי לביים חריפים ו סהכ 325 מקרי תמותה במהלך המעקב. בהשוואה למשתתפים שדיווחו על צפייה בטלוויזיה של פחות משעתיים ביום נצפתה עליה של כ 50% בסיכון למוות באיילו שצפו בטלביזיה 4 שעות ומעלה. הסיכון לפתח אירוע חריף המערב את מערכת הלב וכלי הדם (כולל התקפי לב ואירועים מוחיים) היה גבוה ב 125% במשתתפים הצופים בטלביזיה שעתיים ויותר. התוצאות נותרו בעלות משמעות סטטיסטית מובהקת גם לאחר תיקון למשתנים קליניים וגורמי סיכון מוכרים כגון גיל, עישון, יתר לחץ דם,סכרת והשמנת יתר. מעניין כי גם לאחר תיקון לדרגת העיסוק בפעילות גופנית ספורטיבית, נותרה הצפייה הממושכת בטלוויזיה כסמן משמעותי לתחלואה ותמותה. כלומר, גם במידה ואדם אכן עוסק בפעילות גופנית כלשהיא, עדיין ישיבה ממושכת בשעות הפנאי קשורה בסיכון מוגבר ללקות באירוע לב וכלי דם.

בסקר האוסטרלי כאמור עקבו במשך יותר מ 6 שנים אחר 8800 מבוגרים מעל גיל 25 שתושאלו על הרגלי הצפייה בטלוויזיה שלהם. גם כאן, לאחר תיקון לגורמי סיכון מוכרים, נותרה צפייה בטלוויזיה כסמן משמעותי למוות מוגבר ממחלות לב ולכי דם. כל שעה של צפייה בטלוויזיה הגבירה את הסיכון למוות ממחלות לב וכלי דם ב 18% וצופי טלוויזיה של מעל 4 שעות היו בסיכון מוגבר ב 80% למוות לבבי לעומת צופים של פחות משעתיים.

יש לזכור כי המאמרים מתארים סקרים בהם הנבדקים נשאלו לגבי הרגלי החיים שלהם ולא מחקרים מבוקרים בהם חולקו המשתתפים לקבוצות ביקורת וטיפול באופן אקראי. מכאן כי מהמאמרים הנוכחים לא ניתן להסיק על קשרי סיבה ומסובב בין שעות מסך ואירועי לב וכלי דם. יתכן וחלק מההסבר טמון גם בצריכת סוג וכמות מזון שונה בין צופי הטלביזיה ואילו שלא או גורמים בלתי ידועים אחרים…

הקשר בין ישיבה ממושכת ומחלות לב

בכל אופן, סביר כי הבעיה אינה נעוצה באופן ישיר בעצם הצפייה בטלביזיה אלא כי הישיבה הממושכת נמצאת כסמן משמעותי וחזק המנבא התפתחות תחלואת לב וכלי דם יחד עם תמותה מוגברת. אכן, דר' סטאמטאקיס ועמיתיו ניסו לחקור מגנונים ביולוגיים שונים שיסבירו את הקשר בין שעות המסך והתפתחות אירועי הלב וכלי דם. אמנם, עבודות בבעלי חיים מצאו כי ישיבה ממושכת פוגעת באופן ישיר בתהליכי חילוף השומנים בגוף באופן כללי, ובכלי הדם באופן ספציפי. בסקר הנוכחי נמצאו עדויות בבדיקות דם כי שעות מסך מוגברות נמצאות בקשר עם בדיקת דם המעידה על קיום תהליכי דלקת סמויים כרוניים ממושכים (עליה ב CRP ). מתנהלים מחקרים בסיסיים שונים הבודקים את הקשר הישיר בין ישיבה ממושכת והפרעות בתפקוד כלי הדם, תאי ציפוי הדם (אנדותל), חילוף שומנים וסוכרים בגוף ועוד.

לציין כי במאמרים הנוכחים מדובר בישיבה ממושכת בשעות הפנאי, ללא קשר לישיבה בשעות העבודה. אם כי סקר דומה בנשים בארצות הברית מדגים תוצאות דומות לגבי ישיבה ממושכת במשך היום והסיכון לתחלואת לב וכלי דם. נלקח בחשבון כי שינויי צורת העבודה קשה יותר מאשר שינויי הרגלי שעות הפנאי ולכן התמקדו המחקרים בשעות שלאחר העבודה.

לסיכום נמצא קשר משמעותי ובלתי תלוי בין ישיבה ממושכת בשעות הפנאי ובין התפתחות אירועים לבבים ומוחיים חריפים ותמותה. הדגש הוא על הסכנה הקשורה בפעילות הכרוכה בישיבה ממושכת בשעות הפנאי, ללא קשר לגורמי אחרים ואף ללא קשר למידת הפעילות הגופנית במשך היום. האבולוציה של החברה המערבית הביא לכך שפעילויות רבות שבעבר היו כרוכות בעמידה, תזוזה והפעלת שרירים הוחלפה בישיבה. מהפכות טכנולוגיות, סוציולוגיות וכלכליות הביאו לכך שאנשים אינם עושים שימוש בשרירי הגוף שלהם ושרמת ההוצאה האנרגטית בחיי היום יום הולכת וקטנה. לרוב, אנשים פשוט זזים מכסא לכסא: מהמושב באוטו, לכיסא במשרד לכורסת הטלוויזיה…

מכאן עולה ההמלצה לא רק כי יש להגביר פעילות גופנית אלא יחד עם זה יש להקטין שעות מסך וישיבה בשעות הפנאי. כל פעילות הכוללת עמידה והליכה עדיפה כנראה מישיבה ( SHOPPING וספונג'ה בשעות הפנאי כערובה לבריאות ממושכת….?)

המסר המרכזי במחקר הוא שצריך לקצץ בצפייה בטלוויזיה, כדי שזו תסתכם, לכל היותר, בשעתיים צפייה. עולה אף השאלה האם כדאי לפרסם הנחיות גורפות לציבור להפחית את שעות הישיבה בזמננו הפנוי? המלצות מעין אילה כנראה קלות יותר ליישום מאשר התחלת עיסוק בפעילות גופנית מסודרת. הן לא מהוות תחליף לפעילות גופנית אך החלט צעד בכיוון הנכון. באוסטרליה, למשל, קיימים לילדים קווים מנחים, ברוח ההמלצה, המגבילים את הצפייה בטלוויזיה לשעתיים ביום. כעת יש מקום לשקול להרחיב את ההמלצה למבוגרים.

ד"ר מיכאל יונש, קרדיולוג בכיר , יחידה לקרדילוגיה פולשנית, מכון הלב, בית חולים קפלן רחובות

** התוכן נבדק ואושר ע"י דר' מיכאל יונש, קרדיולוג בכיר, מנהל שרות מחלות לב מבניות, מומחה בצנתורי לב בבית החולים קפלן, כמו כן דר' יונש הינו מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בתחומי הקרדיולוגיה הפולשנית וצנתור עורקי הלב.**